6ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע היה והמן נבעת מלפני המלך והמלכה:7ותאמר אסתר וגו'. בגמ' מגלה פ"ק מלמד שהיתה מחוה כלפי אחשורוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן ואמרה הזה, פי' רש"י מרבוי דבריה אתה למד שהיה לה לומר המן הרע וגו' אלא שהיתה רוצה לו' על אחשורוש איש צר ואויב ועל המן המן הרע הזה, והן אמת הדבר זר עד מאד שהיתה באה לשפוך נפשה לפניו עליה ועל עמה ושהסכימה לקללו בפניו ומקרא מלא קהלת י' כ' גם במדעך מלך אל תקלל שאפי' בסתר, וכדמתרגם המתרגם במדעך בחביוני לבך לא תקללנו ולא תקל בכבודו, ובן בוטא עד אמוני' על זה, ובר מדין ומדין ומה היתה מועילה בדברים האלה, ועוד קשה לי בדברי רש"י ז"ל שנראה מדבריו שמה שסטר המלאך את ידה הלא הוא בתיבת הזה בלבד שהיתה כוונתה להורות באצבעה על אחשורוש והמלאך סטר ידה ואחרי שאמרה המן הרע הזה היאך אפשר להורות באצבע ולומר הזה על אחשורוש, ואני אומר אסתר ראתה עצמה בצרה גדולה ונפשה יודעת מאד איבת ושנאת אחשורוש ליהודים וכמו שקדם, ומעולם לא האמינה שיודה אחשורוש בטובתן כ"ש אחרי שכבר נכתב ונחתם ודת לפרס ומדי די לא תעדי כדברי המפרשים, ולכן הסכימה למסור עצמה למיתה וכי גזר גזירתא ומת חד מנייהו בטלי לה, וכמ"ש רש"י ז"ל למעלה בסבת המשתה כדברי ר' יהושע בן קרחא הסבירה לו פנים כדי שיהרג הוא והיא, עיין שם בפסוק יבא המלך והמן, ולמעלה ממנו בפסוק ויהי ביום השלישי כתבנו מעשה רב כיוצא בזה המובא בדברי' רבה במאמר נכנסה אסתר שלא ברשות עיין עליו, ולקרב הדבר הסכימה לקללו בפניו ולומר איש צר ואויב עליו והמן הרע על המן הרשע ויור' על זה מה שלא אמרה איש צר ואויב ורע המן זה אשר למה הפסיקה בתואריו, או היל"ל איש רע צר ואויב המן אלא שכוונתה כנגד אחשורוש אלא דמלאך סטר על ידה ושם בפיה לומר הרע הזה מה שלא היתה כוונתה בפתח דבריה, ובש"ר פרש' ל"ט ולמה צר ואויב אלא צר למעל' ואויב למט', צר לאבו' ואויב לבני'. צר לי ואויב לך, והמסתבר לי שהוקשה להם הסדר לא הכפל והלואי והיתה אומר' יותר ולכן לא דרשו דבר בתיב' הרע ולכן לא אמרו ומאי צר ואויב, אלא ולמה צר ואויב וביאר הדבר כי אחרי שהיותו צר נמשך מאיבתו עליהם היל"ל אויב וצר, אלא שכונתה להגדיל הדבר ולכן אמרה צר למעלה ואויב למט' כי גם מתוך חבת עם בני יש' לפניו ית' כתב שופטים י' י"ו ותקצר נפשו בעמל ישראל וכתיב ישעיה נ"ג ט' בכל צרתם לא צר, אבל האמת אם חטאת מה תפעל לו כתיב, ולכן צר למעלה והאיבה העיקרי' היא למטה ובמדה הזאת צר לאבות אשר סעו למנוחו' ועוד שאר לו איבה לבנים. וכן צר לי ואויב לך כי הוא מצר לי. ואחרי שאני לקוחה למות בכלל עם בני ישראל איני עיקר לזה אבל העיקר הוא שהוא אויב לך וכדמסיים המתרגם בתוספתא ואמרת גברא מעיקא ובעיל דבבא דבעא למקטלך בבית דמוכך ויומא דין בעא למלבש איצטלא דמלכות' ולמרכבי על סוסייא דילך ולאחתא מניכא די דהבא על רישיה ולמרדא בך ולמיסב מינך מלכותא כי כל מגמתה שאין היהודים עיקרו אלא שנתן עיניו במלכות וביען מרדכי סבב הצלת המלך בדבר בגתנא ותרש חרה אפו בו וביהודים על היותם עם מרדכי גם יתכן שתהיה שאלת ולמה צר ואויב אחרי שבתורת מרע"ה לא נקרא רק אויב כענין דברים ל"ג נ"ז ויגרש מפניך אויב זה המן, למה הוצרכה אסתר תיבת צר, וענין הזה היא תשובה לשאלת ואי זהו שהוא באיזה מקום הוא, ואמרה הזה הנו לפניך וכל כוונתי במשתאוה להציגו לפניך כדי שלא יברח כי יראתי ערום יערי' לברוח וביען עיקר דברי אסתר לדבר כנגדו על דברים המסורים ללב שבלבו להרוג אותה ובלבו למרוד במלך ולמלוך תחתיו ודברים שבלב אינם דברים יסבלו הבירור וממעשה היום ידים מוכיחות לדבר המן נבעת מלפני המלך והמלכה. ושוב מצאתי במדרש קצר שהעתיק הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל בסוף ביאורו לשון זה. אמר המלך מי הוא זה ואי זה מקום הוא מושב האיש אשר כן חשב. אמרה לו הנה הנו המן הרע הזה ע"כ, הנה הורה על כל דברי, ובספר מעשה רוקח להה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל כתוב ז"ל נבעת ב' ד"ה א כ"א ל' כי נבעת מפני חרב מלאך ה' המן נבהל ומזלו היה נכבה למעלה כי בא גבריאל למעלה על מזלו בחרבו כמו גבי דוד שנבעת מפני חרב המלאך, ואע"ג דאיהו לא חזא מזליה חזא, והמלך קם בחמתו לומר המלך העליון הבעיתו ע"י המלאך אכזריאל כדי שלא יטול עצה מבניו והפחידו והמלכה הבהילתו ע"כ. הנה מקדושת החסיד הזה להגדיל הנס הזה ולא רצה שתהיה תיבת נבעת נפעל מעצמו, כמו שמואל ב' כ' י' ועמשא לא נשמר שהוא מעצמו, ושיהיה כן נבעת מעצמו שנבעת ונבהל עד שלא היה לו פה להשיב אבל שהיה זה ע"י מלאך אכזרי אשר שולח בו וממנו נבעת נפעל מאחרים כדרך רוב שמוש בנין נפעל:
